מסננת תעשייתית

יותר מ-100,000 תושבים ובעלי עסקים בלוס פליז, סילבר לייק, אטוואטר וילג', אקו פארק והוליווד הילס קראו
עכשיו השנה החדשה והזמן של ההחלטה, אז זו שלי: לא יצאתי עם מסכה עד האביב. כשאגיע לשוק האיכרים, אשטוף 30 שניות. גיליתי שכיור המטבח שלנו לא ייסתם.
מכיוון שרבות מהמסעדות האהובות עלינו סגורות וזמן הנסיעה שלי צומצם מחדר השינה למשרד הביתי ל-30 שניות, יש לי יותר זמן לבשל. למה אני עדיין רוצה לאכול בחוץ כשאני יכול לגשת למתכוני השף הטובים בעולם בטאבלט שלי?
אחת הסיבות היא בגלל שהנוסחה מסובכת: אני לא יודע איך נראה "חלבון ביצה טרופה חלק" או שמנת טרטר היא לא מה ששמים על הפיש אנד צ'יפס.
בעיה נוספת היא שהמטבחים שלנו אינם מצוידים בציוד כמו Cordon Bleu: מעולם לא השקענו בכיריים עם שמונה להבות או במקרר מסחרי, וכמובן שלא רכשנו ציוד לפינוי פסולת המופעל בתעשייה.
המשפחה שלי מתייחסת לאשפה כאל מכבש אשפה ענק. אם יש משהו שאנחנו לא רוצים לראות יותר, דביק, מסריח, דחוס או מחוספס, הוא ייסע לאורך הכביש המהיר לסילוק, וכתוצאה מכך בזבוז.
לפחות זה היה משהו שקרה בעבר. כעת, כאשר אנו מנסים לעכל פסולת מזון, ההשלכה שלנו גורמת לכל מיני שרושים ונהמות מזיקים. זה לעולם לא יסיר את כל הפסולת, בדיוק כמו מה שקורה כשאתה מתעטש בזמן אכילת טאקו חריף.
לילה אחד לאחר ארוחת הערב, הגופה חזרה לכיור במטבח. אשתי התעקשה שאפתור את הבעיה, רק כדי לגלות שכל ארוחה תעלה פעמיים. החלטתי לבדוק שיטות סילוק כדי לראות את קטגוריות המזון הקשות ביותר לעיכול. בננות רקובות נופלות בקלות, וכך גם פטל עיסה ואוכמניות ספוגות. אבל קליפות בננה, תפוזים או כל דבר עם קליפה מתקשים. סילוק זה נשמע כמו לחימה בהדר, במקום לשלוח אותו לביוב.
ללא תשובות מספקות, עשיתי את מה שתמיד עשיתי כשעמדתי בפני אתגרים בלתי עבירים של שיפוץ בית: התקשרתי לחבר קבלן העל שלי דייב.
סיפרתי לו מה האכלתי, והוא ירה. ברור, כפי שדייב הסביר בסבלנות, כל מה שהנחתי לצורך פינוי אשפה למעשה לא שייך לשם. את רוב, אם לא את כולם, יש לשים בפח האשפה או בערימת הקומפוסט, מה שמביא אותי לשאלה: "מה עלי לזרוק?"
זהו מסנן מסך שניתן להתקין על הניקוז, המאפשר לתפוס את רוב הפסולת ואז לשים אותם בפח האשפה. ניתן להשליך את המסנן כרגיל, הצינור אינו חסום, והוא עולה רק כמה דולרים.
כעת, הרשות שלנו "צועקת צרוד כמו חתלתול" ואין פסולת בכיור, מה שרק מוכיח את מה שאמרתי: "אם אני לא מצליח להבין את זה, ואני יודע שאני לא יכול, ידידי דייב יכול."
יותר מ-100,000 תושבים ובעלי עסקים בלוס פליז, סילבר לייק, אטוואטר וילג', אקו פארק והוליווד הילס קראו